לכתיבה בבלוג מספר מטרות ויתרונות אותם פירטתי בפוסט הקודם. אולם, עם סיום הלימודים, אני מוצאת בבלוג מטרה חדשה. אני מפחדת שעם סיום הלימודים הפורמאליים, אשקע בנוחות של השגרה ואפסיק להתעדכן בתחום התוכן החדש בו בחרתי. הכתיבה בבלוג תעודד אותי להמשיך ולחפש מידע, עדכונים וחידושים הקשורים לתקשוב ולמידה. כמו כן, חבל לי לשמור את הגילויים לעצמי. אני נהנית לגלות דברים חדשים ולשתף בהם ויש משהו ממכר בציפייה לתגובות.
האם אתמיד? כאחת שלא הצליחה לכתוב יותר משלוש רשומות ביומנים אישיים (אלו מנייר הכרוכים בעטיפה ורודה ונוצצת), אני מציבה לעצמי אתגר לא פשוט.
לכם, קוראי, אם אתם שם, תפקיד חשוב. אם אקבל תגובות אמשיך לכתוב.
להתראות בפוסט הבא – הוא כבר מעבר לציון ולחובות הלימודיות.
יום שישי, 12 בפברואר 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
דפנה,
השבמחקגם אני מצאתי את עצמי מתלבטת בשאלה האם אמשיך את הכתיבה בבלוג מעבר לתאריך הרשמי של סיום המטלה. למרות שהחשיפה בבלוג מאוד קשה לי אני מוצאת את עצמי קוראת כתבה ומיד רצה לעדכן את בלוג, יחד עם זאת אני כמעט בטוחה שלא אמשיך לכתוב.
אני מבטיחה להיכנס לבלוג שלך ולעתעדכן, גם באמצעותך, אחרי החידושים בתחום.
דפנה,
השבמחקלרגע זה נשמע כמו פנייה של אחד המועמדים ב"אח הגדול" לצופים שישלחו לו SMS...
אז הנה אני אומרת מפורשות: אני קוראת מתמידה של הבלוג שלך. אני לא תמיד מגיבה לרשומותיך, אך בהחלט אשמח להמשיך ולהיות מנויה על הגיגיך.
ליאת ועמית,
השבמחקתודה על החיזוקים. זה בהחלט מעודד להמשיך ולכתוב.
מקווה שאעמוד בציפיות.
למרות שנאמר בצחוק, ההשוואה לאח הגדול דווקא מעניינת מאוד.
גם הבלוג הוא פלטפורמה לחשיפה (עם הבדל מהותי שאני בוחרת מה לחשוף) וכל אחד יכול לעקוב אחרי. וכמו באח הגדול, מידת היכולת שלי לעניין את הצופים משפיעה האם אשאר בתוכנית (זאת תחושתי כרגע).
ההשוואה ראויה למחקר מעמיק- הנטיה ההולכת וגוברת לחשיפה (רשתות חברתיות בהן כולם עוקבים אחרי כולם), והתלות בתגובות של אחרים להרגיש "שייך" (אישור לחברות, תגובות לסטטוס בפייסבוק וכו'). כיצד ניתן לנצל נטייה זו לטובת למידה שיתופית?
דפנה
פנה אני התרשמתי מאוד מהבלוג שלך אני מעודדת אותך להמשיך לכתוב ואנחנו נעקוב הבלוגים וכך גם יכול לסייע לנו לשמור על קשרים
השבמחקדפנה,
השבמחקכשרציתי להתרשם מבלוג, פניתי לבלוג שיצרת. למתבונן מן הצד, ברור שאת כותבת בלוגים ותיקה. הכתיבה שלך מנוסחת היטב, בצורה קולעת. הבלוג מסודר בצורה הגיונית, משלב טקסט, תמונות ווידאו ביחס נכון. בקיצור "שאפו".
הי דפנה,
השבמחקאני מצטרפת לרשימה ארוכה של תומכייך.
החששות שלך מובנים. אם להשקיע, אז עבור מי?
אפשר להירגע ולהמשיך לכתוב - נראה לי שמובטחים לך כבר כמה קוראים!גם אני, כמו תמיד, אכנס לבלוג שלך להתעדכן, ללמוד ולתקשר.
רינה