האם איכות אינטראקציה בין הלומדים תלויה במידת המכנה המשותף בינהם? עניין באותו נושא, רקע לימודי דומה, מטרה אחת, יכולים לסייע למידת הרצון של לומדים לשתף פעולה ולשתף אחד את השני. אולם, אולי דווקא השוני הוא זה שמעודד דיון, חשיבה ותובנות. שאלה זו עלתה במוחי בעקבות כתיבת רפלקציה על בניית יחידת לימוד מתוקשבת.
אחת הדילמות שנתקלתי בבניית היחידה מתייחסת לסדר וקצב ביצוע הפרקים. בתכנון המקורי, לא הייתה חשיבות לסדר וקצב ביצוע הפרקים, פרט לפרק מבוא ולפרק המסכם. לאחר שהחלטתי שהיחידה מהווה קורס עם מנחה ונדרשת התייחסות של עמיתים אחד לשני, הפכתי את סדר ביצוע הפרקים לליניארי ואת קצב ההתקדמות למחייב. בצורה כזו, כל הלומדים מתקדמים יחד באותו קצב ומתייחסים לאותן מטלות בו זמנית. האם ההחלטה הייתה נכונה?
אני חושבת שההחלטה נובעת מהיותי ילידת דור ליניארי. היום, אחד מיתרונות התקשוב הוא למידה עצמאית גם בפן ההחלטות – באיזה סדר ובאיזה קצב ללמוד. מצד שני, קצב וסדר למידה עצמאיים מעלים שאלה חדשה. אם כל לומד נמצא במקום אחר ביחידה בזמן אחר, מה איכות האינטראקציה בין הלומדים?
אולי בעצם, עיסוק באותו נושא מנקודות מבט שונות יכול להפרות את הדיון? תחושת הבטן שלי היא שנדרש בסיס משותף ממנו ניתן להתחיל דיון, אך דווקא השוני הוא זה שמקדם את הבניית הידע החדש. אם כולנו היינו חושבים זהה, לא היינו מגלים דברים חדשים ומתקדמים.
רשומות
אני מסכימה איתך גם לדעתי דיון דורש בסיס מינימאלי של ידע. ואין ספק שדעות שונות מפרות דיון.
השבמחקבאשר ללמידה היא לא חייבת להיות ליניארית. אני אומנם שייכת ל"דור הליניארים" אבל ממש לא מסוגלת ללמוד באופן ליניארי. אני מתחילה בהתחלה קופצת לסוף לראות את היעד הסופי ורק אחר-כך משלימה את מה שצריך באמצע.