קושי בשיתופיות

הבלוג הוא סוג של יומן פתוח. כולם רואים. הוא לא נועד למטרות לימוד, אך הפומביות שלו מאפשרת קידום תהליכים לימודיים. היום, ישנם אמצעים רבים בהם ניתן לשתף את העמיתים ללימודים. במגמת הלימודים שלי, מעבר לבלוגים (כדוגמת זה שאתם קוראים), יש פורומים ומערכת HighLearn . אחת הסיבות לפומביות של תהליך הלמידה היא למידה מאחרים. חבל שנחזור על אותן טעויות. הרבה נכתב על החשיבות שבשיתופיות ואני באמת מרגישה שאני לומדת מצפיה במטלות של עמיתי, בתכנים שעמיתי מכניסים למאגרי מידע ולפורומים, ומתגובות שהם מקבלים.
יחד עם כל היתרונות הנפלאים, שבטח אתייחס אליהם בפוסט אחר, קיים קושי אחד שאני לא זוכרת התייחסות אליו במקורות שקראתי.
אם עד עידן השיתופיות (web 2.0) היה מספיק לקרוא פריטי ביבליוגרפיה ומקורות מידע (שגם הם אינסופיים בעידן הרשת), עם פתיחת תהליכי הלמידה של עמיתי ללימודים לעיני כולם, נפתחו בפני עוד מקורות מידע החיוניים להצלחתי במטלות ובלימודים. נשמע מצוין. אבל... מתי מספיקים את כל זה?! ורגע, לא פחות חשוב- עלי למצוא זמן לקרוא גם את התגובות שהמרצים נתנו. מדובר בעיקר במטלות הדורשות מיומנות שאינה מוכרת והלמידה מתרחשת תוך כדי עשיה. שתי דוגמאות לכך הן בניית יחידת לימוד מתוקשבת במלואה וניתוח אתרים ברשת. במקרים רבים, לא ניתן להבין את הערות המרצה אם לא קוראים את העבודה עצמה. פתיחת כל עבודה ו"חיטוט" בדפים השונים שלה גוזלים הרבה מאוד זמן ולעיתים יוצרים תסכול. לא ניתן לדעת מראש לאיזה סטודנט יש הערה מאירה הרלוונטית לצרכים שלי ולאיזה סטודנט אין הערות רלוונטיות כלפי. אם כבר עברתי על הרוב, הרי שאצטרך לחזור ולהתעדכן. ברור שלא חייבים לפתוח כל עבודה, אבל לפרפקציוניסטית כמוני יש חשש שאולי פספסתי הערה ממש "שווה" או רעיון של עמית שיכול לסייע לי. אם לברור את העבודות שאני קוראת, איך בוחרים מראש את העבודה ממנה אלמד הכי הרבה? אני משערת שעם הזמן אלמד להתמודד עם הקושי ואמצע פתרון. מבטיחה לשתף אתכם. עד אז, אשמח להצעות.
להתראות בפוסט הבא.