לקראת מבחן בעידן הטכנולוגי

בימים אלו אני מתכוננת למבחן בפסיכולוגיה. המון תיאוריות, מושגים ומידע. זה לא חדש (וגם התיאוריות לא). מה כן? אופן הלמידה למבחן:
אני מסכמת במחשב הרצאות שהועברו F2F, מצליבה עם המצגות המלוות מאתר הקורס (לצערי לא תמיד קיים קשר בינן ובין השיעור), מחליפה עם עמיתים שאלות לדוגמא וסיכומים בדוא"ל ומצ'וטטת בסקייפ במטרה לברר מושגים, לבדוק מה צריך ללמוד ובעיקר לשחרר קיטור. אה, ובאינטרנט חיפשתי תמונה של המוח להכניס לדף הסיכום.
אז ברגע של דיכאון (לא קליני) ותחושת קיבעון (אני תקועה באותו שלב התפתחותי כבר שעה), החלטתי להפנות את תאי העצב המוליכים במוח (אלו שמאיימים להתאבד באונה השמאלית) לתחומים אחרים ולחפש משהו מעודד.
ומצאתי - גם בתואר הראשון למדתי פסיכולוגיה, וגם שם פרויד, פיאז'ה ואריקסון כיכבו. אבל אז היה רק נייר, עט וספריה.

התקדמנו (האם החברה הגיע לשלב תפעולים פורמליים?).

הבזקים

לא פעם, תוך כדי צעדה, לפני השינה או בכל זמן אחר בו המוח פנוי למחשבה חופשית, עולות לי מחשבות הקשורות לנושאים בהם אנו עוסקים בלימודים. אלו הבזקים קצרים ולא מפותחים.
לולא הבלוג, יתכן והבזקים אלו היו חולפים. בזכות הבלוג, אני ממשיכה לפתח חלק מההרהורים בראש בתקוה לסיים אותם כפוסט.
על מנת שהמחשבות שלא סיימו להבשיל לא יאבדו, אני פותחת פוסט זה. פה "אזרוק" את ההבזקים. תסלחו לי על ניסוח פשוט, חוסר בהירות אם תהיה (אני יודעת למה התכוונתי) וסדר חסר היגיון. כשאמצא את הזמן, או כשהבזק אחד יפגוש באחר וידלק האור הגדול (תובנה מובנית), אפרט בפוסט בפני עצמו.

למרות שהמחשבות אינן מפותחות ומפורטות פה, אתם מוזמנים להצטרף אלי לדיון בנושאים אלו. אולי זה ההבזק שיצית את התובנה הסופית.
הבזקים ראשונים:

* בזכות הבלוג אני מפתחת את המחשבות שעולות לי בראש בנושאים הנלמדים.
* האם/מתי עלי לענות למגיבים בבלוג?
* האם נכון לקיים עם עצמי דיון בפוסט אחד או שמא פיתוח של נושא צריך להתמשך בפוסטים שונים.
* מורה מתוקשב צריך: לרצות להתנסות בחדשנות (לא זוכרת את הקטגוריות), זמן כדי שיוכל להתנסות ביישומים ובכלים קיימים, ויצירתיות כדי שיוכל לפתח חומרי למידה המתאימים לו ועושים שימוש נכון בכלים.

SCREENR

את הפוסט הזה אני מציגה קצת אחרת.
כנסו ותהנו.
http://screenr.com/dh7

דיון מתוקשב לעומת דיון F2F

במחקר של Newman ושותפים מאוניברסיטת בלפסט שבאירלנד, נערכה השוואה בין עומק החשיבה הביקורתית בדיון מתוקשב לבין זה שבדיון F2F. הדיונים המתוקשבים היו א-סינכרוניים. המסקנה העיקרית במחקר הייתה כי החשיבה הביקורתית בדיונים מתוקשבים מעמיקה יותר באופן משמעותי מאשר בדיונים F2F, אולם בדיוני F2F הועלו יותר רעיונות חדשים. בין השאר נמצא גם כי סגנון הכתיבה בו השתמשו הסטודנטים בדיון המתוקשב, היה דומה יותר לכתיבת נקודות במאמר מאשר לשיחה מדוברת. אחת הסיבות המוצעות ע"י החוקרים למספר רעיונות חדשים קטן יותר בתקשוב, היא החשש מביקורת עצמית לפני "התחייבות כתובה".
אופן ביצוע המחקר אינו מאפשר הכללה אך הוא מציע כלים טובים לבחינת עומק החשיבה הביקורתית. בין הנושאים הרבים אותם כדאי היה להמשיך ולחקור בנושא, היה מעניין לבחון את סגנון הכתיבה בדיון א-סינכרוני וסינכרוני היום. נראה לי כי התהליכים שעברנו מאז ביצוע המחקר, ב-1996, בעקבות הדוא"ל, המיסרונים, טוויטרים וכדומה, שינינו את סגנון הכתיבה שלנו ואת תפיסת המילה הכתובה. נראה לי מידת החשש מכתיבה קלילה ולא מחייבת ומהבעת רעיונות חדשים בפומבי, פחתה בשנים האחרונות.