יום שני, 31 באוגוסט 2009

הלוח חכם – האם גם הרכישה? – חלק 2

על פי הבנתי, הלוח החכם, אותו רכשו בתי ספר רבים לקראת שנה"ל הבאה, מהווה שילוב של לוח כתיבה עם מסך מחשב מרושת. ללוח חכם או מחשב עם מקרן פוטנציאל רב, אך נראה לי כי לא מדובר בשינוי פנימי, אלא בשינוי חיצוני בלבד.
הוראה בלווי מחשב דורשת הכרה והבנה של המיומנויות הנדרשות להוראה עם מחשב ושל הכישורים הניתנים לפיתוח אצל הלומדים. נדרשים שינויים בגישות ההוראה, מערכי שיעור מותאמים למדיה החדשה וכמובן הרבה רצון לעשות שינוי (שגוזל זמן לימוד והכנה של חומרים מתאימים).
משיחות עם עמיתים במערכת החינוך, קריאת כתבות ומאמרים בנושא ומתגובות בכתבה בנושא, רוב המורים בארץ מרגישים נוח עם הוראה מסורתית, אינם מכירים את מלוא הפוטנציאל בלמידה הנעזרת במחשב, או שאינם יודעים כיצד להתאים את מערכי השיעור כך שינצלו פוטנציאל זה. כמו כן, קיים חשש לעשות שינוי ואין תגמול הולם לזמן הנדרש לעשות שינוי זה.
מחשב מרושת בכל כיתה עם לוח/מקרן מהווה צעד חשוב לקראת שילוב טכנולוגיות למידה בכיתה. אך צעד זה חייב להיות מלווה בהנחיית המורים והצוות, בליווי טכני למורים, תמיכה טכנית לציוד ותמריץ למורים המשלבים את התקשוב בהוראה. ללא שילוב של כל מרכיבים אלו יחד, הפרויקט של החלפת הלוח השחור יהפוך לרכישת פיל לבן.

הלוח חכם – האם גם הרכישה? –חלק 1

לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה הצטיידו עשרות בתי ספר ברחבי הארץ ב"לוח חכם". (פרטים בקפטן אינטרנט). Poole ו Bates במאמר מ 2003 מציעים מודל להערכת טכנולוגיות ידע בארגון. המודל SECTIONS בוחן את הכדאיות של שילוב כלי למידה טכנולוגי במספר היבטים:

  • התאמה למאפייני הלומדים
  • קלות השימוש במערכת ומידת אמינותה
  • עלויות
  • גישות הוראה ומיומנויות למידה נדרשות
  • אינטראקציות ואינטראקטיביות
  • היבטים ארגוניים
  • חדשנות
  • מהירות היישום

כל סעיפים אלו, ניתנים לבחינה גם לגבי הלוח החכם. אני ממליצה למנהלי בתי ספר, רכזי חינוך ברשויות המקומיות ולכל מי שנדרש לקחת החלטה באיזה כלי טכנולוגי להשקיע, לקרוא את המאמר לפני הרכישה.
נראה לי כי סעיף החדשנות (יחסית לקיים בבתי ספר) וההתאמה ללומדים (החיים בעולם מתוקשב) עמדו לנגד עיני הרוכשים. האם סעיף אינטראקציה ואינטראקטיביות וסעיף הוראה ולמידה נשקלו ברצינות? הלוח מאפשר שידרוג משמעותי בדרכי ההוראה ובמידת האינטראקטיביות של הלומדים, אך אלו תלויים בשינויים מעבר ללוח עצמו.

על כך בפוסט הבא.

יום שבת, 22 באוגוסט 2009

התנתקות

למידה מתוקשבת מאפשרת ללמוד בכל מקום בכל זמן. האם זה טוב?
אני רואה בכך יתרונות רבים אך ישנם גם אתגרים. אנחנו נשאבים לזמינות של מקורות המידע, מתפתים להצעות העומדות בפנינו, אך האם כל מקום וכל זמן אכן מתאימים? האם אנחנו מסוגלים להגיד "לא עכשיו"?
שבוע שעבר נתקלתי באתגר:
שבועיים הייתי בחופשה בחו"ל. לקחנו איתנו את הלפטופ (לטובת סרטים, שמירת תמונות וכתיבת תיעוד של הטיול). לא הייתה רשת ולא היה סלולארי של העבודה. היה נפלא. שקט. חופש אמיתי. אחרי שבוע, כשעברנו למקום חדש, גילינו שיש אינטרנט. שתי דקות הצצה בידיעון המכללה, ובבת אחת הרגשתי לחץ ומחנק. הלימודים המשיכו, ניתנו מטלות חדשות, יש יותר דברים להשלים ממה שחשבתי. אולי אני אלמד קצת כל ערב... אבל הבטחתי לעצמי חופש וזמן עם המשפחה. דילמה קשה. הנה האתגר. האם אני מסוגלת להגיד "לא"?
אחרי שעתיים נגמר האינטרנט. כנראה שגלשנו על רשת של שכנים כי בקבלה אמרו שאין רשת בלי לקנות סיסמא (וכמי שיצאו לחופש לא קנינו סיסמא).
אני לא יודעת אם הייתי עומדת באתגר. אני רוצה לחשוב שכן, אבל אם להיות כנה עם עצמי, אני חושבת שהייתי מציצה מידי פעם ומנסה להשלים "קצת" רק כדי להשקיט את המצפון.
מה אתם הייתם עושים אם אחרי שבוע התנתקות הייתם מגלים שיש רשת וגישה לתכנים לימודים?

יום שבת, 1 באוגוסט 2009

קהל יעד 2

מי קהל היעד של הבלוג שלי והאם עלי להתאים את הכתיבה אליו?
התשובות משתנות עם הזמן.
התחלתי לתעד מחשבות עבור עצמי. עם התגובה הראשונה (מעמיתה ללימודים) התחלתי להבין (למרות שכבר ידעתי) שלא רק אני קהל היעד. לאחר זמן מה הגיעה תגובה מאדם שאיני מכירה. אז הבנתי את משמעות הפומביות (שנכפתה עלי).
בקריאת הפוסטים לאחור אני רואה את תהליך הפתיחות שאני עוברת, גם אם הוא לא במודע. ההכרה בקהל מגוון, שאכן קורא ומגיב, ועם הזמן, הרצון המתפתח שלי לתגובות, שינו את אופן ההתנסחות שלי. אני פונה לקוראים, מבטיחה המשך, מזמינה להגיב, מפרטת עבור מי שלא מכיר...
בהתחלה ראיתי בבלוג יומן אישי הפתוח לקהל במידה והתובנות שלי מעניינות אותו. היום אני מבינה שיש כאן משהו מעבר. אני מעלה תהיות ותובנות משלי, אך המטרה יותר אינטראקטיבית, אני רוצה לקבל תגובות.
אז, קהל יעד יקר, אם אתם אכן שם וקוראים, אתם מוזמנים להגיב. פה או בפוסט תגובות.