פיתוח לומדה

בחודשים האחרונים אני עובדת על פיתוח לומדה בנושא נהלים בינ"ל לדיבור בקשר (טייס-פקח/בקר). בעקבות הלימודים אני יותר מודעת להיבטים של למידה מתוקשבת. הנה מספר דילמות שנתקלתי בהן השבוע במסגרת פיתוח הלומדה:
1. מצד אחד אני רוצה שהלומדה תספק מידע מעמיק, מלווה בהסברים ודוגמאות. מצד שני, ככל שהמידע מעמיק יותר ומספר הדוגמאות גדול יותר, זמן ביצוע הלומדה מתארך והופך את הלומדה למייגעת. איך מוצאים את שביל הביניים?
2. מיומנות דיבור בקשר, כמו כל מיומנות, הינה עניין של תרגול. כמה תרגילים נכון לשים בלומדה? גם כאן עולה הדילמה לגבי הזמן הנדרש מהלומד לצורך ביצוע הלומדה.
3. האם להכניס בסוף מבחן מחייב ציון עובר או רק תרגולים?
4. מעבר להכרת הנהלים, אחת ממטרות הלומדה היא ללמד מושגים באנגלית תעופתית. האם הנהלים, הרקע וההסברים בלומדה צריכים להיות באנגלית? מצד אחד, לומדה באנגלית תעשיר את האנגלית הכללית והמושגים התעופתיים של הלומד. מצד שני, לומדה באנגלית תקשה על אלו שרמת האנגלית הכללית שלהם נמוכה ותסיט את הריכוז שלהם מהעיקר.
5. אחת מהמיומנויות החשובות שהלומדה נועדה ללמד ולחזק היא דיבור. מסיבות שונות, לרוב הלומדים אין מיקרופון (וגם לא יהיה) ולכן לא תהיה אופציית הקלטה. עד כמה נכון ויעיל לשים תרגולים בהם הלומד מתבקש להגיד מושגים בקול או לענות בקול לפקח/בקר? האם הלומד באמת ידבר ל"מחשב" או רק יחשוב על התשובה בראש?

שאלות אלו ועוד יוצרות אצלי את ההבנה כי לא ניתן להשיג את כל המטרות אותן הגדרתי ללומדה וכי יש לשקול מחדש מהן המטרות החשובות ביותר ועל מה צריך לוותר. האם לצמצם את קהל היעד? האם לפרק את הלומדה למספר לומדות מעמיקות יותר? כמו כן אני צריכה להבהיר לעצמי מה יהיה ייעוד הלומדה. האם היא מחליפה הדרכה F2F או תשלים הדרכה כזו? אם מדובר בהשלמה, האם הלומדה תבוא לפני או אחרי ההדרכה הפרונטאלית?
אלו השאלות שעלו לי השבוע בנושא הלומדה. עדכון לגבי ההחלטות ודרכי הפעולה שבחרתי יפורסמו בפוסטים עתידיים.

טכנולוגיה

בלימודים התבקשנו לכתוב "מהי טכנולוגיה בשבילי..."
אני רואה בטכנולוגיה אוסף של כלים ואמצעים שנועדו להקל על חיינו. הטכנולוגיה משפיעה על כל תחום בחיינו. רשימה חלקית: רפואה, תחבורה, כלכלה, תקשורת בכלל ותקשורת בין אנשים בפרט וכמובן...לימודים.
טכנולוגיה בהיבט הלימודי: בעבר הרחוק הידע היה שמור אצל ראש השבט, זקני הכפר ומלומדים יחידי סגולה. המצאת טכנולוגיית הדפוס גרמה למהפכה ואפשרה שיתוף והפצת מידע לקהל הרחב. התלות באותם יודעי דבר הלכה ופחתה. הוקמו אוניברסיטאות והמקצועות הנדרשים השתנו מקצה לקצה.
בשנים האחרונות התחוללה, ועדיין מתחוללת, מהפיכה טכנולוגית נוספת – המחשב והאינטרנט.
המחשב מאפשר זמינות למגוון מקורות מידע עצום ללא מגבלת זמן ומקום. אופני הייצוג של המידע השתנו וכעת ניתן להציג נתונים בדרכים מגוונות בקלות רבה. שינויים אלו מקלים על הלמידה באופן משמעותי ועבור אוכלוסיה רחבה אף הופכים אותה לאפשרית, למשל לקויי למידה שאופני ייצוג מסוימים אינם מתאימים להם או מוגבלים פיזית שאינם מסוגלים לצאת ללימודים.
הטכנולוגיה החדשה מספקת אמצעים לתקשורת בין הגורמים השונים היוצרים למידה: לומד- מורה- תוכן. קלות הקשר בין שלושת גורמים אלו מעודדת ומסייעת ללמידה. אני רואה בעידן השיתופיות את שיא הטכנולוגיה והיכולת להבנות ידע.
שנוי משמעותי נוסף כתוצאה מטכנולוגיית המחשב והאינטרנט הוא הלמידה הלא –פורמאלית: סביבות למידה מסוגים שונים למטרות שונות ואוכלוסיות שונות שלא היו קיימים בעבר החל מפורומים להחלפת מידע, דרך אתרים להעשרת הידע בנושאים שונים ועד לקורסים אוניברסיטאיים דרך הרשת.
כמו מהפיכת הדפוס, גם מהפיכה זו משנה סדרי עולם. בהקשר הלימודי, תפקידי בית הספר בכלל והמורה בפרט משתנים. הקשיים, החששות והפחדים מעכבים רבים אך מערכת החינוך משתנה. אמנם לאט יותר מהחברה כולה, אבל אפשר לראות סממנים של לימודים ותקשורת (בין גורמי מערכת החינוך השונים) מתוקשבים.

פודקאסט ו YouTube

לאחרונה דיברנו בשיעור (ובפורום קורס) על הפודקאסט. תקציר המסקנות: כלי חינמי, קל ללמידה, פשוט להפעלה, נחמד ויעיל וניתן ליישום למטרות שונות. למשל, ניתן להוריד הסברים לאתרי טיולים בארץ ובחו"ל, אפשר להוריד הרצאות בנושאים המענינים אותנו ולשמוע בזמן נסיעה, צעידה או סתם על המגבת בחוף הים (עוד מעט קיץ...). למרות יתרונות אלו ואחרים, ולמרות זמינות התכנים במגוון נושאים רחב והשחרור ממגבלת הזמן והמקום, נראה כי כלי זה לא תפס תאוצה (רובנו אף לא שמע עליו לפני הקורס).
כנראה שהסיבה לחוסר ההצלחה נעוצה בקיומם של כלים המשלבים בחוויה חוש נוסף, ראיה. דוגמא בולטת היא YouTube. גם כלי זה חינמי, קל ללמידה, פשוט להפעלה, נחמד ויעיל וניתן להורדה ולשימוש במקום ובזמן שהמשתמש בוחר (DVD נייד, MP4). העלאת תכנים קצת יותר מורכבת, אך החוויה הכוללת שמיעה וראייה יותר עצומה.
שפת הגוף מהווה 60% מכלל התקשורת בין בני אדם (אתר ויקי-קיי של מכללת קיי) . לי נראה כי היעדר 60% אלו בפודקאסט, עושים את ההבדל בין שני הכלים. יתרון נוסף לYouTube הוא יכולת ההמחשה. לא רק מדברים על הדברים, אפשר גם להראות ולהדגים.
לא בטוחים? הנה הסבר על הפודקאסט באתר YouTube. בחרתי בהסבר ללא צילום של הדובר. תשפטו בעצמכם, האם בכל זאת הייתם מעדיפים רק לשמוע?